פסק-דין בתיק פש"ר 1381-09

מונחת בפני מסכת של מחלוקות, אשר עניינן המרכזי הוא הזכאות ביתרה כספית נכבדה אשר נותרה ברשות כונס הנכסים מטעם בנק דיסקונט, לאחר שמימש נכס מקרקעין השייך לכאורה לחברת מצפה ארסוף בע"מ. המבקשים בבקשה המרכזית, המנהלים המיוחדים בפשיטת הרגל של גב' רחל סופר סייג (להלן: "המנהלים המיוחדים" ו"החייבת", בהתאמה), עותרים להעביר את היתרה לידיהם, וזאת מכוח זכותה הנטענת של החייבת; הבנק והכונס, לעומת זאת, מתנגדים למבוקש, הן במטרה לשמור את הכספים בידיהם נוכח תביעה שהגיש בנק זר - סיטי בנק בע"מ, כנגד החייבת וכנגד הבנק, וזאת בטענות למעשי מרמה קשים שביצעה החייבת, לשיטת התובע.

כמו כן, טוענים הבנק והכונס כי המקרקעין שנמכרו, ואשר יתרם דמי המכר שלהם נדונה בבקשה שבפני, היו שייכים לחברת מצפה ארסוף, אשר בעניין הזכויות הקשורות בה מנוהלים הליכים בין החייבת לבין מר אריה בין, בעל מניותיה ומנהלה לשעבר של החברה, אשר אף הוא נקלע להליכי פשיטת רגל.

מר אריה בין, אשר הגיש לבית המשפט מספר תגובות ארוכות (חלקן אף בלא נטילת רשות כדין ומעבר לזכאותו על-פי תקנות סדר הדין האזרחי), טוען כי לחייבת אין כל זכויות בקרקע, הדבר הוכרע בפסקי דין חלוטים, וכי אין לבית המשפט של חדלות פרעון כל סמכות או הצדקה לעסוק בסוגיה, אשר הצדדים הישירים לה הינם חברת מצפה ארסוף, עו"ד ברסלב ששימש לכל היותר כנאמן מטעם החייב, ובנק דיסקונט - כולם צדדים סולבנטיים.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, ניתנת החלטתי זו.

1.                   עניין לנו במחלוקת אשר עניינה מספר לא מבוטל של הליכים בערכאות רבות ושונות, החל מראש ההוצאה לפועל וכלה בבית המשפט העליון, ואשר לפי חלק מהטיעונים, עולה חשש כי ניתנו בהן הכרעות סותרות, או למצער כאלו שקשה ליישבן זו עם זו. זאת ועוד; הבקשה עוסקת בעניינם של שני פושטי רגל, מר בין וגב' סופר, ביניהם קיימים (אף אם בעקיפין) סכסוכים כספיים קשים, אשר יתכן מאד והם קשורים קשר הדוק לקריסתם הכלכלית. בכל הנוגע למר בין, הרי שאין חולק כי ניתן לו אישור מטעם כונס הנכסים הרשמי לנהל את ההליכים הקשורים בענייניו; בעניין גב' סייג סופר, לעומת זאת, עולים במסגרת הטענות חשדות קשים ביותר - וזאת בין היתר לפעולה שלא דרך בעלי התפקיד, או למצער ניצול אישור מוגבל שקיבלה לעניין תביעת סיטי בנק, בכדי לחתום בלא אישורם על הסכם שיכול והוא מרע מאד את מצבם של נושיה, ולמעשה מעמיס על קופת פשיטת הרגל חובות אשר אלמלא ההסדר היו מוטלים על בניה, שהינם בשלב זה פרטים סולבנטיים.

2.                   כדי לשפוך מעט אור על הפרשיה, או שמא לערוך 'מיפוי' ראוי אשר יפרוש את רשת ההליכים והמחלוקות באורח מסודר, מן הראוי לסקור בקצרה את העובדות וההליכים המרכזיים בפרשה.
 

א.         המקרקעין נשוא הבקשה, שועבדו לטובת בנק דיסקונט, באורח בו מחד גיסא אין כיום ולא תתכן מחלוקת, כי השעבוד נעשה להבטחת חובותיה של  ה ח י י ב ת, כמו גם של חברת קלאנפורט שבבעלותה . מאידך גיסא , עם זאת, הרי שצודק מר בין בטענתו כי הן שטר המשכנתא, והן פסק-דין מפורט ומנומק של בית המשפט המחוזי, קבע באורח חד-משמעי כי במועד הרלוונטי לשעבוד, היו המקרקעין שייכים לכאורה, ולמצער רשומים במפורש על שם חברת מצפה ארסוף.

ב.         לאור האמור לעיל, הרי שאין ספק כי במקרה רגיל, היתה יתרת התמורה בגין מימוש המקרקעין על-ידי הבנק, מגיעה באורח בלעדי לחברת מצפה ארסוף. אלא, שבנסיבות העניין נטושה מחלוקת מהותית לגבי הזיקות והבעלות בחברה. מחלוקת, אשר דומה כי אורח האחזקות הלא שגרתי שנוצר בחברה לא הקל על פתרונה.

כבר בשלב זה אעיר; טענת מר בין, כי לא נטושה למעשה כל מחלוקת בענין זה, גובלת בהיתממות. זאת, באשר אין ספק כי נטושה אף נטושה מחלוקת, בין היתר בינו עצמו לבין עו"ד ברסלב, אשר כיום קשה להטיל ספק כי פעל בנאמנות עבור החייבת (וזאת ללא קשר לסוגיית האחזקה הישירה בקרקע, אשר נפסק בפסק-דין חלוט כי היתה שייכת לחברה). זאת ועוד; עצם האורח בו שעבדה החברה את המקרקעין רבי הערך, להבטחת חובותיה האישיים של גב' סייג סופר ושל חברה מטעמה, מעידה היטב על עומק הקשר בין הצדדים, ועל טענות שיכול ויעלו מטעם החייבת (וכיום מטעם מנהליה המיוחדים) בעניין זכויותיה כלפי מצפה ארסוף . לעניין זה, ייאמר כבר כעת; מר בין מערב, לפחות במשתמע ובחלק מטענותיו, בין שני עניינים נפרדים ושונים:

האחד : שאלת הבעלות הישירה בקרקע, שאלה אשר אכן הוכרעה וקיים לגביה מעשה בי-דין כי היא שייכת לחברת מצפה ארסוף, ולא לחייבת (בין אם במישרין ובין אם באמצעות נאמנות).

האחר : זכויות אפשריות של החייבת אל מול חברת מצפה ארסוף ; אכן, כפי שפסקו בעבר הערכאות השונות, ובצדק, זכויות כאלו אינן יכולות לערער את העובדה כי החברה היא בעלת זכות הקניין במקרקעין (להבדיל ממצב דברים אחר, בו היתה לחייבת זכות קניינית נפרדת משל עצמה במקרקעין, בין אם במישרין או דרך נאמנות); ואי לכך, בצדק נפסק כי אין החייבת זכאית לעכב את מימוש המשכנתא שחתמה החברה, בתור בעלים; זאת, בין אם בטענה כי היא עצמה לא חתמה עליה ובין אם בכל טענה אחרת. עם זאת, אין פירוש הדברים כי החייבת אינה יכולה לטעון לזכות "מסדר שני" - קרי, זכויות כספיות אל מול חברת מצפה ארסוף , הנוגעות למסכת היחסים אשר בגינה אף הסכימה חברת מצפה ארסוף לשעבד את הקרקע להבטחת חובות אישיים של גב' סייג עצמה .

3.                   ראוי לאזכר, בקליפת אגוז, את ההליכים השונים שנוהלו בעבר בין הצדדים:

א.         ה"פ 577/07 , נדונה בפני כב' השופט אורנשטיין, ואשר עניינה נוגע למחלוקת על הזכויות והחיובים של חברת מצפה ארסוף עצמה. במסגרת המרצה זו, ניתנה על-ידי כב' השופט אורנשטיין פסיקתא , אשר ניתנה במעמד צד אחד, ובקשה לביטולה שהגיש מר בין (בשם מצפה ארסוף) תלויה ועומדת בבש"א 15009/08,

במסגרת פסיקתא זו, קבע כב' השופט אורנשטיין כדלקמן: